החלטה בתיק תא"ק 47062-08

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקשים.

פסק הדין נשוא בקשת הביטול ניתן בחודש יוני 2011. המבקשים מאשרים כי פסק הדין הומצא להם ביום בו ניתן (ולמחרת כבר פנו לצד שכנגד בענין זה). הבקשה הוגשה רק בחודש ינואר 2012.

שתי משוכות עומדות אפוא בפני המבקשים: צורך בהארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין וצורך בהרמת הנטל בענין בקשת הביטול עצמה.

הצורך בהארכת המועד הוא מקדמי לדיון בבקשה לביטול (רע"א 2876/08 שידלובסקי נ' עו"ד אליאס נאדר - מפרק (2009); ע"א 232/60 עבורך בע"מ נ' וורמן, פ"ד יד(2) 1538 (1960)).

המבקשים לא עתרו בבקשה למתן ארכה במקביל או קודם להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בבקשת הביטול רק צוין כי עד לאחרונה נוהל מו"מ בין הצדדים בנסיון לסיים את מכלול המחלוקות שביניהם, אך זה עלה על שרטון ומשכך מוגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

בהינתן עמדת המשיב כפי שבאה לידי ביטוי בתגובתו, שהצביעה על העדר בקשה למתן ארכה, כללו המבקשים ("למען הזהירות בלבד") בקשה לארכה במסגרת תשובה שהגישו לתגובה (עמדת המבקשים היא כי המשיב הסכים להגשת הבקשה). המשיב הגיש תגובה לבקשה זו.

ניתן להעיר כי גם לו היתה הסכמה של הצד שכנגד למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין, לא היה בכך סגי מבחינת בית המשפט ובכל מקרה היה צורך בהגשת בקשה למתן ארכה.

"הסכמת הצדדים על הארכת מועד, ככל שהייתה, אין בה כדי לשנות מן המועד הקבוע בחוק להגשת הליך. הצדדים לא ביקשו לתת להסכמה ביניהם תוקף של החלטה, וממילא לא ניתן לה תוקף כזה. לפיכך, אין בהסכמה של הצדדים כדי לחייב את בית המשפט או להביא להארכת מועד באופן אוטומטי. יוער בהקשר זה, כי החובה לקיים את המועדים הקבועים בדין לא נועדה רק על מנת להגן על אינטרס הציפיות וההסתמכות של בעל הדין שכנגד, אלא גם על האינטרס הציבורי הכללי לסופיות הדיון ולתפקודה היעיל של מערכת השיפוט (ראו, בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)."

בש"א 8946/07 ויקטור יונה נ' ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ (10.12.07).

בבקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין יש לתת את הדעת להוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

בענין בקשות לפי תקנה 528 נפסק, בין השאר (והפסיקה בסוגיה זו רבה עד מאד), כי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הינו ככלל קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין, בעוד מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה על פי רוב משום צידוק להארכת המועד שהוחמץ, תוך שהכל תלוי במכלול נסיבות הענין הספציפי (בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל (14.3.11)).

ניהול משא ומתן בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט ככלל אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. בעל דין חייב לכלכל צעדיו לפי שיקוליו-הוא ולא לסמוך על עמדותיו או מהלכיו של הצד שכנגד. "העובדה שמתנהל משא ומתן בין הצדדים עשויה לשמש עילה לבקשה מוסכמת להארכת מועד. אולם אין לראות צד כמוחל על זכויותיו (לרבות הזכות להיחשף לאפשרות ערעור בתקופה קצובה בלבד) אך מעצם הסכמתו לנהל משא ומתן" (בש"א 3413/00 יוסי חסין בע"מ נ' פזגז (1993) בע"מ (24.7.00); ור' למשל - בש"א 6254/11 בירווירט נ' עובדיה(4.9.11); בש"א 407/88 קרמרז' נ' הסתדרות הצופים העבריים בישראל (3.2.89); ב"ש 587/86 בשארה נגד אבו עטה, פ"ד מ(4) 9 (1986); ע"א 412/83, ב"ש 582/84 אבו ניל נ' סקראן, פ"ד לח(3) 166 (1984); המ' 423/60, ע"א 298/60 סטוצינסקי נ' ליבוביץ, פ"ד יד 2229 (1960)) . חריגים לכלל זה הם מקרים בהם עמדת בעל דין הושפעה מעמדתו של הצד שכנגד או ממצג שיצר כלפיו או מהסכם שהושג או עמד להיות מושג ואלה השפיעו על מהלכיו של אותו בעל דין, וגרמו לו לאחר את המועד. כמו כן, קיומו של מו"מ יכול להשליך על בחינת אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד, שהוא אחד השיקולים אשר נלקחים בחשבון בשאלת הארכת המועד (בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן, פ"ד נד(4) 702 (2000)), וממילא בשאלה האם למרות קיומו של טעם מיוחד יש מקום לדחות את הבקשה (בש"מ 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (10.1.12)).

עיון בתכתובת שצורפה לבקשה מעלה כי ככל הנראה למחרת היום בו ניתן פסק הדין, הביע המשיב הסכמה ונכונות, עליהן יש לברך, לאפשר את ביטולו של זה וקיומו של דיון לגופו של ענין. התכתובת שצורפה כדי לתמוך בקיומו של מו"מ אינה כוללת מסמכים בין 23.6.11 (יום לאחר מתן פסק הדין) לבין חודש דצמבר 2011 וכן לא מצאתי במסמכים תימוכין להסכמה של המשיב למתן ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין כך שזו תוגש חודשים לאחר המועד שנקבע לכך. הטענה לפיה המשיב 'ידע' שככל שהמו"מ לא יבשיל תוגש בקשה לביטול פסק דין, יהא המועד בו יקרה הדבר אשר יהא, ויש לראותו כמסכים ולו מכללא, אינה טענה קלה. במקביל, המשיב קיבל למחרת מתן פסק הדין מכתב המלמד על כוונה לבקש ביטולו, נתן לכאורה הסכמה (מסוג כזה או אחר), לא החל בפעולות לאכיפת פסק הדין, היה ער למו"מ שבין הצדדים, ואינטרס ההסתמכות שלו כי ההליכים הסתיימו אינו גבוה. עוד ניתן לתת את הדעת לכך שמדובר בדיון בערכאה הראשונה, להבדיל ממקרה של בקשת ארכה להגשת ערעור, היינו - קודם לכך שערכאה שיפוטית נתנה דעתה לטענות הצדדים לגופו של ענין, וכאשר היקפו של החיוב בעקבות פסק הדין הינו ניכר - מעל 2,300,000 ש"ח (למועד הגשת התביעה). בנסיבות אלה לא מצאתי לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקשים מטעמים הקשורים בצורך בהארכת מועד.

בענין בקשת הביטול: בחלוקה המשפטית הנוהגת, הסוגיה המונחת לפתחו של בית המשפט הינה - כפי שמציינים המבקשים עצמם - ביטול בשיקול דעת להבדיל מביטול מחובת הצדק (ע"א 5000/92 בן-ציון נ' עו"ד גורני, נאמן על נכסי בן-ציון, פ"ד מח(1) 830 (1994); ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395 (1954)). המבקשים מאשרים כי זומנו לישיבת 22.6.11, טוענים כי אי התייצבותם נבעה מתקלה משרדית ("חמורה") הנוגעת לרישום המועד ביומן הרלוונטי, ומבקשים כי בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו ויורה על ביטול פסק הדין.

בבואו להפעיל את שיקול דעתו בשאלה זו, בוחן בית המשפט שני היבטים מרכזיים: מהי הסיבה אשר גרמה למחדלו של המבקש, ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך נשוא ההחלטה אם זו תבוטל. שאלת סיכויי ההצלחה היא העיקר, אך אין להתעלם גם משאלת ההסבר למחדל. ככל שמשקל הסיבה למחדל גדול יותר, מצבו של המבקש קל יותר (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (2001); ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 139 (1993)).

הכלל הוא שראוי לאפשר לבעל דין לממש את זכות הגישה לערכאות ולקבל את יומו בבית המשפט, כאשר נזק שנגרם לבעל הדין האחר עקב מחדל דיוני ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות (רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ (2005)). ניתן להעיר כי הדברים אינם חד משמעיים וכבר היו מקרים בהם מצא בית המשפט כי מחדלו של בעל דין הוא כה משמעותי עד שיאפיל על סיכויי ההגנה (למשל: ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2009) וכן דברי כב' השופט עמית ברע"א 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ  נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (2009)).

במקרה שלפני, לא נסתרה טענת המבקשים ולפיה מקור המחדל הינו בטעות משרדית. אין מדובר במקרה בו יש התעלמות חוזרת מהחלטות או נסיבות אחרות המעידות על זילזול אשר די בו כדי למנוע מהמבקשים את האפשרות להביא את טענותיהם בפני בית המשפט.

אשר לסיכויי ההליך, קיומם של סיכויים מסויימים נקבע בהחלטה בה מצא בית המשפט (כב' השופטת ערקובי) ליתן למבקשים רשות להתגונן. אציין באורח כללי כי העובדה שניתנה לבעל דין רשות להתגונן אינה מלמדת כשלעצמה על סיכויי הגנה טובים, בשים לב להלכות המקלות בענין מתן רשות להתגונן. מכל מקום, המשיב לא מצא להדרש לשאלת הסיכויים בתגובתו. די באמור כדי להניח לצורך הדיון, מבלי לקבוע מסמרות כלל, כי סיכויי ההגנה הינם מן הסוג שמאפשר לבית המשפט לפתוח את דלתותיו לצורך שמיעת הטיעון לגופו.

סופם של דברים, לא מצאתי כי נסיבות התיק עד כה מצדיקות תוצאה ולפיה ימנע מהמבקשים להביא את טענותיהם בהליך בפני בית המשפט לגופו של ענין. על מחדלם (הממשי) של המבקשים, כלפי המשיב וכלפי הציבור, ניתן לפצות בשלב זה בדרך של פסיקת הוצאות.